אווירת פורים

הי אהובים שלי

איך עבר עליכם השבוע?

לי עברו מלא דברים, בוא אני אספר לכם קצת..מאז הפוסט האחרון הספיקה להיות לי דלקת בעגיל באוזן (אנטיביוטיקה וכאלה). ראיתי אולי מאות דירות, היה לי ראיון עבודה כושל, התאכזבתי, דמיינתי וגיליתי שאני לא יודעת לשקר.

מסתבר שלראות דירות בתל אביב זה יותר גרוע מעבודה, זה קשה מתיש וכולם מבריזים לך. סוג של מלחמה לדירת החלומות. לא מספיק כל זה מסתבר שבתל אביב כן יש תקופה לא טובה לחפש דירות, והיא עכשיו.

אני בצבא הייתי מדריכת ERP. מי שלא יודע (אתם לא אמורים לדעת אלא אם אתם מהתחום) זאת מערכת מידע לוגיסטית מסובכת שכל החברות הגדולות עברו אליה, כולל צה״ל.

אחרי השירות הצבאי ישר מצאתי עבודה בתחום. עבודות מסוג זה הם זמניות, לפי פרויקטיים. בעיקרון, זה גם סוג של מלחמה. סיימתי את הפרויקט, עשיתי דברים שונים ומגוונים ובחברה שעבדתי בה עדיין שואלים אותי אם אני רוצה להתמיין לפרוייקטים של הדרכה והטמעה.

זה היה הראיון עבודה שהזכרתי..והאמת שלא התקבלתי. מצד אחד זה עוד כישלון במעגל הכשלונות הזה אבל מצד שני בתת מודע די לא רציתי להתקבל. אני מנסה לא להתייחס לזה ולדעת שאני אמצא את עצמי ולא לפחד מהעתיד. אני בת 22 עם קורות חיים עבים וראש על הכתפיים. בעצם רק זה..אולי כן לפחד?

עכשיו קצת ללב.

כמו שאתם זוכרים אני והחבר לשעבר כבר כמעט חודש. היינו ביחד שנתיים וחצי אינטנסיביות שבמהלכן גרתי אצלו, עבדנו ביחד וכל זה. אחרי שכל זה נגמר נשאר לי חסך ענקי ואני מרגישה כאילו הלכתי 8 שנים אחורה. אני לא שבורת לב ולא בדיכאון, אבל הבטחון עצמי שלי במגמת ירידה מתמדת ורק מישהו מהמין השני יכול לעזור לי עם זה. נורא לא פמיניסטי מצידי, אבל כן. כל הגברים שחשבתי שהיה להם עניין בי התגלה כפרי דימיון שקשה לי לשחרר ממנו.

בזמן שכולם אומרים שהתקופה תחשל אותי, שזה הזמן שלי לעצמי ושזה הזמן ליצירתיות שלי לפרוח. אני מחפשת עוד אנשים שיגידו לי את זה..או בבגדים ;)

יש משהו נורא אופטימי ומשמח בלוק הזה, חצאית הזהב שתמיד תעלה חיוך משולבת לאאוטפיט נוח ושיקי. בלי שום קשר לאווירת פורים השוררת לאחרונה, אני אוהבת ללבוש כאלה פריטים. פריטים יום יומיים אבל עם קריצה לפורים, לתחפושת. כי בעצם כל יום אנחנו מתחפשים, לא?